פרשת השבוע - תרומה
פרשת השבוע תרומה, פרשה שהיא מדריך מפורט להקמת המשכן, הוראות בניית ארון קודש, מפרט חומרים, נושא חשוב לקודש הקודשים לדת היהודית המתהווה משבטים לעם, מאוסף של תרבויות לתרבות ודת חדשה, לקראת הפיכתה לעם.
דַּבֵּר֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ-לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל-אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת-תְּרֽוּמָתִֽי
כך מתחילה הפרשה ואולי כך התחיל גם עידן השנור ביהדות או אם תבחרו להסתכל לעומקם של דברים- ביסוס ערכי הנתינה, ערבות ההדדית
ושותפות, מי שמכיר אותי יודע, שאני אוהב לצלול לעומקם של דברים, ומכאן אתמקד בנושא התרומה שהיא שם הפרשה ובכלל במושג הנתינה.
משמעות המילה תרומה, כפשוטה, היא נתינה מרצון, עם ישראל שהגיעה ממנטליות של עבדות וסגידה לממלכת הפרעונים, בשלטון דיקטטורי, השם את משפחת המלוכה מעל האדם הרגיל, שם כמובן לא היתה נתינה , אלא חוסר ברירה, לסרבנים היו צפויים עונשי מלקות, בתי כלא ומוות
אף אחד מבני ישראל לא בחר להיות עבד, אלא נולד לתוך הסטטוס הזה וזהו במהות, ההבדל בין תרומה או נתינה - הרצון –
האם יש לי רצון לתת ? אם כן זוהי תרומה, אם לא זוהי עבדות או אבדות ותכף אסביר....
בוא נבחן מהו הרצון שלי והאם הוא קשור לנתינה, כמה פעמים כשאני נותן אני עושה זאת בגלל ציווי ומנהגי וכללי החברה, בשם החברות, בשם הערכים, בשם מה שאני תופס או חושב שיתפסו אותי כאדם טוב או לא טוב- איך אוכל לסרב לחבר להרים את המיטה, כשאין לו אופציות אחרות, למרות שיש לי פריצת דיסק ...
אם אעזור אצא גבר, איש טוב, אם לא- יכעס, כי הרי אני החבר הטוב שלו והוא הרי היה עושה בדיוק אותו הדבר, האמנם אנחנו אותו הדבר? האם ההדדיות היא הבסיס הנכון לחברות? להורות?
השבוע העברתי השתלמות לצוותים של גננות, בנושא אורח חיים בריא, כששאלתי אותן מהו אורח חיים בריא בתחילת המפגש, הן אמרו:
ספורט, אכילה נכונה, מיעוט בפחמימות ועוד...
טוב את זה כולנו מכירים, אם אוכל סנדויץ מלחם מלא זה אומר שאני חי באורח חיים בריא? אולם זו רק המעטפת,
האמת העמוקה היא שאורח חיים בריא – זוהי הקשבה, אמרתי להן והסברתי... הקשבה לסביבה ובעיקר לעצמי, לגופי, למה נכון עבורי ומה בריא לי, זוהי תמציתו של אורח חיים בריא, הקשבה, אבל... הקשבה לעצמי יכולה לגרום לי לפעמים להיראות אגואיסט או מרוכז בעצמי....
עצרו לרגע וחישבו - האם זה רע להיות מרוכז בעצמך ?
שמתי לב שמרבית הנוכחות בהשתלמות, הן אמהות או סבתות שנדרשות להמון נתינה, אני אומר נדרשות, מכיוון שהן מתלוננות, חס וחלילה לא בציבור (פן יתפסו רחמנא ליצלן כאימהות פגומות), אלא בינן לבין עצמן ובמפגש כל כך פתוח מרשות לעצמן להביא את המקום שלהן, המשתוקק לחיות בעצמו ולא רק למען...
וזהו רבותיי ובעיקר גבירותיי (מנסיוני) -איזון של נתינה בחיים, זוהי מהות חשובה באורח חיים בריא, אם לא אתן לעצמי ולא אבחר לשים את עצמי במקום גבוה, משהו לא טוב יקרה...
כמה אמהות אתם מכירים עם נתינה אינסופית ? ופירושה הוא למעשה שנשים רבות נותנות לתפקידן כאמהות להשתלט על כל חייהן ולא מדובר על גילאים צעירים אלא כל החיים- זהו דפוס !
זו אינה נתינה זהו איבוד, הן מאבדות את עצמן בדרך, את דרכן ואת חייהן, הכל למען.... והחיים עוברים ונגמרים ואז....
ואם נבחן זאת בראי הילדים של אותן אמהות- גם להם נתינה ללא גבולות אינה בריאה- היא מונעת מהם להתמודד עם החיים, לכאורה זו הגנה, אבל לא פחות מזה סירוס, מדוע להתמודד כשהפיתרון הקל הוא לבקש עזרה, לגלגל אחריות....
הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות לילדינו הוא להתמודד, להתמודד עם קשיי החיים,
אנחנו כהורים נמצאים שם תמיד עבורם, אבל וזה אבל גדול – גם עבורינו, אם נהיה רק עבורם, נייצר אצלהם אולי גם את אותו גן אלטרואיסטי , המוותר על החיים שלו למען ילדיהם וילדיהם יוותרו וכך מדור לדור, כל דור יוותר לבא שאחריו ...ואז אף דור לא באמת יחייה את חייו,
האם אילו חיים עם משמעות ?
מזמין אתכם לבדוק :
כמה פעמים סירבתם לילדיכם, או להוריכם לאחר שביקשו מכם עזרה ?
מה זה אומר עליכם אם סירבתם "יותר מדי" ? שאתם הורים גרועים, שיכולתם לעשות יותר באותה הפעם ונפלתם או שזה בסדר ?
האם אתם חיים באיזון בינכם לבין ילדכם, האם ילדכם מקבלים אתכם במקום הזה ואם לא איך אתם מתמודדים... ?
או שאולי הגיע הזמן לעצור ולהתבונן, לחיות...
תודה על מי שאתם- אהובים , נותנים לעצמכם אהבה- נתראה בפרשה הבאה