44164467_2001033616628452_37968105363063

פרשת השבוע  -  פרשת  לך  לך

 

יב,א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

לך לך...  כל כך סימבולי שפרשה זו מופיע בשבילי, בשבוע שלאחר חזרתי מהמסע המשמעותי ביותר שעשיתי עד כה- מסע בטרודוס.

מסע בנופי בראשית, בפסגות, עמקים, סכרים ואגמים, לאורך תבניות נוף מדהימות עם קבוצה מדהימה של אנשים שהמשותף לכולם הוא אומץ לב.

 

כותרת המסע שלנו היתה התחדשות, כמעשה בראשית ולצידה הביא כל אחד מהמשתתפים את כוונתו למסע, כי כשאין כוונה לאן מגיעים ?

דווקא כאן בפסוק הפותח את מהותה של הפרשה, מדובר בציווי, לכאורה, ללא כוונה – פשוט לך ועוד מהבית שלך, אז היכן הכוונה ?

בפסוק הבא מספר אלוהים לאברהם את הכוונה – אעשך לעם גדול, אברהם אתה תהיה אבי האומה – זו הכוונה ואברהם (או בשמו הראשוני אברם), נרתם למשימה, למה כי זו הצעה אטרקטיבית עבורו, האם גם אתם הייתם מקבלים הצעה כזו ? ככה יום בהיר אחד ללכת מהבית, מהמקום בו נולדתם לארץ רחוקה, עם הבטחה ממישהו שאין לכם מושג מיהו ומהו ? סביר להניח שלא (אם תגידו כן , שלא יהיה בקול, כדי שמישהו לא ימצא לנכון לאשפז אתכם)

אז היכן הוא הציווי החשוב הזה עבור כל אחד מאיתנו בחיים שלו ?

היכן המסע אל היעוד שלי ?

 

האם אני בוחר ללכת גם כשטוב או רק כשרע ?  או שאולי יותר נכון לשאול מדוע מרביתינו לא בוחרים ללכת כשרע גם כשאנחנו יודעים שהמקום אינו נכון עבורינו ?

מיהו או מהו האלוהים הזה שמורה לי ללכת ?

מהו הקול הפנימי הזה שאומר לי לך, לך כלומר עבורך...

 

אם נבחר להסתכל על אלוהים שבתוכינו, אנחנו הרי בצלמו ובדמותו,

אלוהים שנתן לנו את החיים, מהו האיבר שנותן לנו את החיים- זהו הלב הפועם בכל אחד מאיתנו ומזרים את אנרגיית החיים,

ללב תפקיד נוסף, חשוב מאין כמותו - הלב אחראי גם לתקשורת (צ'אקרת הלב) והדם הזורם בעורקים הוא שליחו של הלב (אם כי פיסיולוגית זה המוח שמפעיל את כל הגוף), מבולבלים ? אז אנסה לעשות סדר :

 

כשאנו נמצאים בצומת של החלטה, המח מפעיל את מנגנון מערכת האמונות הנמצאת בתוכינו (מערכת קדמונית הישרדותית), אנחנו מדמיינים מה יקרה ומבררים איך נרגיש ומקבלים החלטה או לא מקבלים (גם זו החלטה)

כשההחלטה פשוטה יחסית – אנו משחררים ומתקדמים ומייצרים תגובה בין אם פיסיולוגית פשוטה או מורכבת יותר, זו תגובה המתורגמת לעשיה...

אולם מה קורה, כשההחלטה היא, לדעתינו הרת גורל או יכולה להשפיע על הסביבה הקרובה ?

 

אז נוצר מחסום, סכר – סכר אותו אנו לא יודעים אם לפרוץ או לא , אם נפרוץ ונלך עם האינטואיציה – תחושת הבטן, נשלם מחיר ואם לא גם אז נשלם מחיר, זה מחיר ההתלבטות והאי החלטה- לעיתים קרובות מתבטאת בסבל ולעיתים ולאחר שסבלנו מספיק מתפתח לא עלינו במחלות – זו דרכו של הגוף להגיב, שווה לשים לב..

זה כל כך פשוט – גוף – נפש – כאן הבסיס, הבסיס למחלות הוא הבחירות שלנו בחיים שמייצרים אכזבות, אשמה, תסכול, אכזבה ושאר רגשות שהיינו שמחים שלא היו איתנו, להפך תשמחו ?! או כפי שאומר איינשטיין " בלב ליבו של הקושי טמונה ההזדמנות".

 

אנחנו מדמים את הצמתים האלו בללכת עם הלב או הראש, כאשר ברור לכולנו שהלב צודק, אבל הראש לא נותן- אותו ראש השומר עלינו ומזכיר לנו כמה פעמים אכזבנו אותו כשלא שמענו בקולו.

 

במסעות של הלב שאני מנחה , אנחנו יוצאים לסביבה מאפשרת- סביבה פתוחה של טבע וזרימה ורואים שהכל אפשרי , מגלים שאנו לא במרכז העולם ויכולים לרגע להניח לטרדות החיים ולזרום ממש כמו הרוח , המים, לגעת באדמה כשאנו רוצים להרגיש בטחון ואף להנות מאנרגיית האור של השמש, החום או אור הכוכבים.

 

המסעות כוללים אינספור מראות, זו ההתבוננות, על הטבע , על האנשים שאיתי במסע, כל אחד בפריזמה אותו הוא בוחר לראות.

 

דבר אחד חשוב לזכור – ללכת, לך לך...ללא תנועה לא קורה כלום, קומו עכשיו , פתחו את ידיכם וצעקו את הצעקה של מה שאתם רוצים לעשות מחר בבוקר- כך מייצרים כוונה

לכו לכם ובואו בשערי המודעות- זה הציווי שלי ושל כל אחד שבוחר בחיים המדהימים האלו