בראשית.jpg

פרשת השבוע  -  פרשת בראשית    

א,א בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ.

 

לאחר חודשיים של כתיבה שהתחילה בפרשת בלק בספר במדבר,

אני מתחיל בסבב החדש- הפרשה הראשונה- בראשית, עניין יפה הוא לכתוב ללא קשר לציר הזמן את פרשות השבוע, שהן בדיוק כמו הטבע עובדים על פי מחזור ולא ציר זמן, בטבע אין לזמן משמעות (כלומר בפיסיקה קוונטית זו בכלל אנרגיה, מהירות- זמן ביקום נמדד במרחק שלוקח לאור לעבור),

את המחזוריות בטבע הפכנו לזמן, יש יום ויש לילה שנובעים מסיבובי פלנטות מכח האינרציה ואחת סביב השניה מכח המשיכה:

יממה היא סיבוב של כדור הארץ סביב צירו

ושנה היא סיבוב של כדור הארץ סביב השמש.

באיזו מהירות אנחנו נעים סביב השמש ? יכולים לנחש ? עצרו לרגע וחשבו...

10 קמ"ש – נשמע סביר ? תעלו ל-100, תעלו ל-1000 ק"מ, עוד...

ל-100 אלף קמ"ש – זו מהירות הטיסה של כדור הארץ בחלל, אפילו קצת יותר למען הדיוק (טוב לא נתקטנן) – מטורף ?

אז איך אנחנו נשארים יציבים בסחרחרה המטורפת הזו ?

אתם מדמיינים רקטה שאתם נמצאים עליה ונעה במהירות 100 אלף קמ"ש ?

פשוט כי יש כוחות גדולים מאיתנו, פי כמה וכמה ואנחנו בסך הכל ילדי אלוהים בצלמו ובדמותו,  ילדים קטנים בני כמה אלפי שנים (האדם המודרני) בתוך מיליארדי השנים בהן התחילה הבריאה, מתנהלים בתוך עולמינו, מעצבים, משנים , מקימים ומחריבים- כיאה לילדי אלוהים.

 

נחזור לבראשית- הפרשה מביאה את סיפור הבריאה, ממשיכה בסיפור גן עדן, אדם וחוה (והנחש), סיפורם של קין והבל , סיפורים ותולדות אנשים נוספים (ניים דרופינג) עד לנח וההחלטה של אלוהים להרוס את מה שבנה (זהירות- ספוילר – סיפור המבול).

מכל הפרשות שהבאתי עד עתה מספרי "במדבר" ו"דברים"- הפרשה הזו מלאה בכל טוב ואני יכול לקחת כל אחד מהנושאים המוזכרים ולכתוב עליו פוסט יחודי, סיפור, פרשנות ויחד עם כל זה- היה לי כל כך פשוט וטבעי לבחור- בחרתי להתמקד בסיפור הבריאה- מהי בריאה,

יותר מדויק מבחינתי מיהו הבורא ?

הבורא הוא אנחנו , כן , ילדי אלוהים , בוראי חלקת האלוהים הקטנה שלנו, אלא אם אנחנו כובשי ארצות ומנהלי אימפריות, סביר שהשפעתינו בעולם קטנה באופן יחסי, בטלה בשישים מול סיפור בריאת העולם.

 

אז למה אני מתמקד בנו בבוראים ?

כי זה הדבר החשוב, לטעמי

כאן פשוט מתחילה ונגמרת אחריותינו,

אנחנו איננו אלוהים,

איננו בוראים עולם טוב יותר לדורות הבאים, למרות שהיינו רוצים...

 

אנחנו בוראים את התנהלותינו בעולם, מי שאינו בורא משול לדומם, נע ונד בארץ ללא שליטה (מתוך סיפור שלו לעצמו שאינו יכול להשפיע? שהעולם הוא מקום מורכב ומסובך ? שאם אני לא יכול...אז... וכו... )

והסיפור המקראי שלנו מתחיל מבלאגן, מציאות חיינו הסבוכה, כמה פעמים אנו מרגישים אבודים, ללא מוצא, ללא דרך, אור בקצה המנהרה ?

 

וְהָאָרֶץ, הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ, עַל-פְּנֵי תְהוֹם; וְרוּחַ אֱלֹהִים, מְרַחֶפֶת עַל-פְּנֵי הַמָּיִם.

 

זה הסיפור האמיתי שלנו- סיפור הבריאה, אנו בוראים לעצמינו מציאות, לעיתים מתנגשת היא עם מציאות שנבראתה בסביבתינו ואז הבריאה הזו הופכת להיות מורכבת יותר ובמערכת יחסים עם בריאה אחרת, עליה איננו יכולים להשפיע לצערינו למרות שאנו מנסים (מערכות זוגיות בהן אנו מנסים לשנות את הצד השני ללא הרף למשל),

אנו מנסים לברוא מציאות טובה יותר לילדינו מתוך השקפתינו והם בוחרים במקרה "הטוב" בדרך שלנו שלא תמיד מגיעה לאן שאנו רוצים, או במקרה "הרע" בדרך אחרת,

אוהב את המשפט של אחד מגדולי המאמנים בעולם (אנתוני רובינס)

"החיים קורים עבורינו, לא לנו" – משפט זה זה מסכם עבורי את הבחירה שלנו לראות את המציאות ואת החיים, אם נראה אותה עבורינו-יקל עלינו לשלוט על מציאות חיינו מתוך קבלה ולא מתוך התנגדות והמציאות שאנו רוצים עבורינו היא מציאות שיש בה אור, לא חושך, דברי אלוהים חיים –

 

א,ג וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי אוֹר; וַיְהִי-אוֹר.

 

מתוך הבנה שדברים אינם קורים סתם, יש סיבה לכל דבר, כן גם לרע לאכזריות האדם ולהרס, גם הפרשה שלנו מסתיימת בהרס, אלוהים הורס (כמעט) את כל מה שבנה

 

ו,ז וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם:  כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם.

 

אבל יש גם חלק אופטימי , הפרשה מסתיימת בפסוק, המרמז על הפי הנד

ו,ח וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהוָה.  {פ}