פרשת השבוע - יתרו
פרשת השבוע יתרו, היא בעיני עצירה קטנה של המסע של עם ישראל ממצריים, עצירה שבזכותה השתפרה יכולת המנהיגות של משה לאין ערוך.
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ: כִּי-הוֹצִיא יְהוָה אֶת-יִשְׂרָאֵל, מִמִּצְרָיִם.
פרשת השבוע מעלה גיבור חדש לכותרות, לכאורה, יתרו -החתן של משה, אבי ציפורה אשתו, יתרו מתחיל בהקשבה - וישמע, עובר לראות את חתנו בפעולה, התנהלות "רואה", כזו שלא נסחפת לתוך הסיטואציה, אלא התבוננות מבחוץ, ללא מעורבות והזדהות, עם הרבה אמפתיה.
כלי חזק עבור כל אחד מאיתנו להסתכל על עצמו רגע מלמעלה, ממעוף הציפור או הרחפן, להתבונן על ההתנהלות, להתבונן על הנושאים, על הסובבים, על הזמן , השגרה היומית , כלי מרכזי בבודהיזם- עמדת המתבונן - "המתבונן מהצד", מושג חשוב בפסיכולוגיה , המוכר לרובינו יותר בשם - בעיני המתבונן
ח,יד וַיַּרְא חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר-הוּא עֹשֶׂה לָעָם; וַיֹּאמֶר, מָה-הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה לָעָם--מַדּוּעַ אַתָּה יוֹשֵׁב לְבַדֶּךָ, וְכָל-הָעָם נִצָּב עָלֶיךָ מִן-בֹּקֶר עַד-עָרֶב.
לא תמיד ימצא אדם חכם כדוגמת יתרו, המסוגל לראות מהצד את מה שמשה לא ראה, לא תמיד נבין אנחנו שאנו זקוקים לשיקוף הזה, המתבונן הטוב ביותר עבור כל אחד מאיתנו הוא...
אנחנו, כן כך פשוט...
כך נוכל לראות את האמת ולקבל החלטות בעצמינו, כל אחד מאיתנו יכול ורצוי שיאמץ כלי זה...
ממבט המתבונן, אפשר לקבל תובנות עצומות, לראות אותנו מתנהלים בתוך כלוב שהגדרנו לעצמינו, לרגע אולי גם לראות את הגיחוך שבסיטואציה, ממש כפי שמשקיפים על קן נמלים ורואים את החוקיות והעמל הרב המושקע בשיגרה היומיומית, כך גם אנו לעיתים, אולם בשונה מהנמלים, מגוון תפקידינו משמעות חיינו והאפשרויות שלנו גדולים בהרבה, הנמלה אינה יודעת שהיא נמלה ובטח לא מבינה מי אנחנו מעבר לאיום, אנחנו יודעים ומבינים שאנו בני אדם ויודעים שנמלים הם חלק ממגוון בעלי החיים, גם אם אנחנו מאמינים שעלינו ללמוד מהנמלה - "לך אל הנמלה עצל", משפט זה שרובינו למדנו בילדותינו, מקבע אצלינו דווקא אמונה מעכבת- אמונה שבסיזיפיות אפשר להשיג דברים. לסיזיפוס זה לא הצליח, לנמלה אין דרך אחרת, לנו יש - זכות הבחירה- לכן האחריות שלנו היא לרגע אחד לפחות, לעצור, לחשוב, לחשב מסלול מחדש, בעבודתי אני נוכח לא אחת, מול מטופלים רבים שאנו פועלים מרבית הזמן על אוטומט.
וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵלָיו: לֹא-טוֹב, הַדָּבָר, אֲשֶׁר אַתָּה, עֹשֶׂה.
אחד הספרים האהובים עלי, הוא 7 ההרגלים של סטיבן קובי (שהפכו ל-8 אגב), ההרגל ה- 7 הוא בתרגום חופשי - השחיזו את המשור.
כמו בסיפור של העובד החדש שהגיע לחטוב עצים וקיבל ממעסיקו מכסה של 5 עצים ביום, ביום הראשון חטב 10 עצים וכך במשך כל השבוע הראשון -9 או 10 מדי יום, בשבוע השני חטב בכל יום 7 עצים, בשלישי 5 עצים וברביעי 3 עצים, מעסיקו שראה את התוצאות היורדות הגיע אליו לשטח וביקש הסבר איך מדי שבוע התוצאות שלו יורדות, אמר לו החוטב, "אני לא יודע, אני עושה כמיטב יכולתי לעמוד במכסה ולא מצליח בשבוע האחרון כבר ירדתי משמעותית, שאל אותו מעסיקו - "האם השחזת את המשור שלך בשבועות האחרונים" ? החוטב ענה לו-"לא, איך לי זמן, אני צריך להספיק לחטוב 5 עצים ביום".
השחיזו את המשור שלכם, עצרו לרגע בתנועת החיים, בדקו איך אתם יכולים לעבוד ללא מאמץ, כלומר ללמוד לדייק עבורכם כל פעם מחדש מה ואיך נכון, בחרו להתבונן לרגע ולייצר לעצמכם חיים בהירים יותר, בחיים כאלה נוכל לייצר הרבה יותר זמן, כלומר הזמן שניקח להפסקה, להתרעננות, להתחדשות יניב פירות שישרתו אותנו לבסוף גם ביום יום.
יתרו הרואה את חתנו קורס, בתפקידו כאשר הוא שופט את העם מבוקר ועד ערב, משיא לו עצה פשוטה וחשובה - בזר סמכויות, מנה שופטים מקרב עמך והשאר לעצמך שיפוט רק במקרים הקשים ביותר, כשופט עליון, משה שומע לעצתו וממנה שרים בהיררכיות שונות ובכך מגשים משה טוב בהרבה את יעודו כמנהיג וכשופט
יח,כה וַיִּבְחַר מֹשֶׁה אַנְשֵׁי-חַיִל מִכָּל-יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן אֹתָם רָאשִׁים עַל-הָעָם--שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת, שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת.
מזמין אתכם לבדוק :
היכן אתם התחדשתם לאחרונה?
איך מייצרים התחדשות ?
האם אפשר לייצר התחדשות ללא הנחיה מבחוץ ?
תודה על מי שאתם נתראה בפרשה הבאה